אם שר החינוך לא מכיר בעובדות, מה כבר אפשר לצפות מהתלמידים?
אחרי שניסה לעכב את פרסום תוצאות מבחני המיצ"ב, מערער יואב קיש על הנתונים עצמם. זה לא רק במשרד שלו, זו שיטת עבודה של ממשלה שהמציאות טופחת על פניה ומנסה בכוח לייצר מצג שווא
25 הימים של טראמפ: חלון ההכרעה סביב איראן הולך ומצטמצם
הנשיא מצהיר כי לאיראן "לעולם לא יהיה נשק גרעיני", אך חידוש תקיפה רחבה מציב בפניו דילמה: האם לנצל את השבועות הקרובים למהלך צבאי נוסף או להימנע מטלטלה שתעמיק את הפגיעה בכלכלה, בבחירות האמצע לרפובליקנים ובספינת הדגל שלו: במונדיאל 2026
האירוויזיון הוכיח שוב: באירופה לא שונאים אותנו כמו שמקובל לחשוב
הצבעת הקהל בעד ישראל, אפילו אחרי שמכניסים את האירוע לפרופורציות, מפתיעה בכל שנה מחדש. השנה היא שוב ניצחה את הדעות הקדומות ואפילו את הקמפיין האנטישמי של אחד העיתונים החשובים בעולם
אין יותר מלחמות צודקות: המשבר המוסרי שפוקד את שדה הקרב
המלחמה הצודקת מתה, ונתניהו וטראמפ הם השופטים שקבעו את התוצאה מראש. מניתוח הכשל המוסרי בעזה ובלבנון ועד לחלופה של שלום חיובי - המבוסס על הכרה בנכבה ושותפות שווה: זו המהפכה המחשבתית שתשחרר אותנו מהכלוב | דעה
מי ישפוט את השופטים? בג"ץ כן השפיע על חופש הפעולה של צה"ל | דעה
נכון, בג"ץ לא שלח את מחבלי הנוח'בה ליישובי העוטף, אולם פסקי דין לאורך שנים הם עדיין אלו שאפשרו את הטבח. צריך להגיד את המובן מאליו: האם אותה מערכת שהשפיעה היא זו שצריכה לחקור את המחדל?
הבטן הרכה של נתניהו: המחיר של חוק הגיוס
חוק הגיוס חושף את הבטן הרכה של נתניהו, שבמקביל טועם את הנקמה הקרה של גולדקנופף ובבצ'יק המפרקים את גוש הימין. על רקע זה, נטישות טרופר וגינצבורג מדגישות את עליבותו הפוליטית של גנץ
פת"ח בוועידה גורלית: בין עזה החרבה, חמאס המוחלש ו"משחק הכיסאות" של אבו מאזן
הוועידה השמינית של התנועה התכנסה ברמאללה לראשונה זה עשור והציפה את שאלת השליטה ביום שאחרי המלחמה. יו"ר הרשות הפלסטינית הצהיר כי "עזה היא חלק בלתי נפרד ממדינת פלסטין". ברקע מסתמן כי בנו יאסר עבאס ישולב בצמרת ההנהגה בניסיון לשמר את הכוח הקיים
בכנסת הבאה אתה לא תהיה - בדיוק כמו חבר הכנסת של נפתלי בנט | דעה
הייתי מדבר איתו בזמנו ואומר לו 'תקשיב, יש לך הזדמנות, אתה יודע שאתה פורש, שאתה עוזר להפיל את הממשלה הזאת'. ולא היה עם מי לדבר. אותו דבר בדיוק יהיה עם דן אילוז
החלום של ארדואן נסדק: כך מלחמת איראן חשפה את החולשה של טורקיה
אנקרה קיוותה שהיחלשות איראן והמהפך בסוריה יהפכו אותה למעצבת הסדר החדש במזרח התיכון, אך המלחמה חשפה דווקא את מגבלות הכוח הטורקי. בין פחד מקריסה בגבול האיראני, תלות באנרגיה, לחץ כלכלי ותחושת מצור מול ישראל, יוון וקפריסין, החלום האזורי של ארדואן נתקל בקשיים
יש דבר אחד משותף לרשימת האנשים שהיועמש"ית פעלה לסכל את מינויים | דעה
גלי בהרב מיארה פועלת כסוכנת כאוס כדי לחסום כל מינוי אפשרי באמצעות טקסטים המתחזים להיות משפטיים - הגיע הזמן לחקור את המרד שמתחולל במדינת ישראל נגד עקרון היסוד של מדינה דמוקרטית - עקרון ריבונות העם
עוד בדעות ופרשנויות
המכתב של דף לנסראללה חושף את הסיבה האמיתית ל-7 באוקטובר
לפני מספר חודשים פרסמנו כאן את עיקרי המכתב ששלחו ראשי חמאס לחסן נסראללה מיד עם תחילת הטבח ב-7 באוקטובר. כעת נחשף המסמך עצמו, במילותיהם. מילה במילה. זה פרק אפל ושחור במיוחד בדברי ימי הברבריות האנושית - ואין בו כמעט אף מילה על המהומות הפנימיות בישראל
השופטים ניסו לשמור על גרוניס - אבל צריך לומר את האמת: הוועדה בראשותו התרשלה
גם הממשלה וגופמן שנשענו על דעת הרוב בוועדת המינויים, וגם העותרים והיועצת שנשענו על דעת המיעוט, הסתמכו כולם על ועדה שכשלה בעבודתה. אי-זימון עדי המפתח יצר סיטואציה שבה שתי העמדות נשענות על קנה רצוץ, והאבסורד הוא שהאחראי הוא יו"ר הוועדה - גרוניס עצמו
בין המלחמות באיראן ועזה, ועם פגיעה כלכלית קשה: מצרים וא-סיסי מנסים להישאר בעניינים
השכנה מדרום נמצאת בנקודת חולשה כלכלית אמיתית, אך הנכסים האסטרטגיים שבבעלותה מחזיקים אותה בחיים. המלחמות האזוריות מזיקות לה בצורה משמעותית, וגורמות לחשש מהתלקחות פנימית שתביא לחוסר יציבות. בינתיים, במצרים מסמנים מועמד פלסטיני לתפקיד בכיר באזור
הקמת ועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר: חובה לאומית, לא פוליטית | דעה
הממשלה שתחת אחריותה ארע הטבח הגדול בתולדות המדינה פעלה בכל דרך אפשרית כדי לחמוק מאחריות זו, נקטה בשיטה של הסתרה, טיוח והעברת האשמה לאחרים. רק ועדה ממלכתית תוכל להבטיח חקירת עומק יסודית שאינה מוטה פוליטית, מי שמתנגד להקמת הוועדה - מטייח וחושש מהאמת
הניצחון האמיתי של החיים במדינת ישראל: ביטחון תרופתי
הגיע הזמן להפסיק לראות בבריאות "הוצאה" ולהתחיל לראות בה את ההשקעה הלאומית החשובה ביותר. המבחן של הנהגת ישראל בשנת 2026 הוא היכולת להפוך את הביטחון התרופתי ל"קמפיין החיים" - פרויקט לאומי שיציב אותנו כחברה המתקדמת והחומלת ביותר בעולם
משפט ניר עוז ומשפט בארי: חוק הנוח'בות - המבחן עוד לפנינו
בעוד שבימים הראשונים לאחר הטבח עוד שררה במרבית העולם תחושת זעזוע רחבה, הרי שככל שהמלחמה התמשכה, הלך ונשחק הזיכרון העולמי של אירועי אותו יום. עלינו להשכיל לבנות את המשפטים בדרך שתציג לעולם באופן מובנה את מפלצת המוות שנבנתה בעזה
כך הפכה פסגת טראמפ-שי בבייג'ינג למבחן של הסדר העולמי החדש
כישלון המגעים עם איראן, ההסלמה במפרץ ואיומיו של טראמפ לחדש את המערכה הפכו את פסגת טראמפ-שי ממפגש על סחר - למבחן רחב יותר. זו כבר אינה רק שאלה של מי שולט בהורמוז, אלא של מי מסוגל לקבוע את תנאי היציבות בעולם שבו הכוח האמריקאי עדיין עצום - אך כבר לא בלעדי
עונת המינויים: כשממשלה שנבחרה כחוק הופכת למחלה אוטואימונית
העימות בין ראש הממשלה לראש המוסד בנוגע למינוי של גופמן, ממש כמו הכוונה למנות את עורך דינו למבקר המדינה, הם שיאו של תהליך נוראי שעובר על נתניהו ומדינת ישראל כולה. שום דבר בניסיון העשיר של היועמ"שית ושופטי בג"ץ לא הכין אותם לתסריט בלהות שכזה
בין הורמוז לריאד: הרגע שבו סעודיה בלמה את טראמפ
במרץ היה נדמה לסעודים שאפשר לנצל את הלחץ על איראן כדי לשנות את מאזן הכוחות האזורי. במאי התחילה לחלחל ההבנה שהמערכה אינה נשארת "שם", אלא מבעירה את האזור כולו. סעודיה מסרבת לאפשר שימוש אמריקני במתקניה לצורך הרחבת הפעילות בהורמוז - זו סתירה, זו התפכחות
השאלה שתעמוד בפני הבוחרים היא: כן ביבי או לא ביבי
אל תתבלבלו מריבוי הפתקים: ההצבעה בבחירות הקרובות היא בין שני מחנות בלבד, כשהחלוקות הפנימיות פחות רלוונטיות. האיחוד בין בנט ללפיד מטיל את מלאכת שינוע הקולות מהימין על כתפיו של איזנקוט - זה גדול עליו, והאיום הכי מסוכן להבטחות שמפזר כעת ליברמן הוא הארכיון
לא פמפמו, פסקו: כך איבד בג"ץ את אמון הציבור
כבוד השופט ח'אלד כבוב, התשובה לשאלתך "מי פמפם לציבור את המסרים נגד בג"ץ?" היא מתחת לאף: אלה אתה וחבריך, שמשמיצים את הממשלה הנבחרת בפסקי הדין שלכם, ושפועלים פעם אחר פעם להכשלת מהלכיה ומינוייה
מכונת הרעל בעיצומה - כהרגלה: נתניהו זורק את האחריות ל-7 באוקטובר על בג"צ
משפטי שדה 2026: הניסיון הנבזי לקשור את ביהמ"ש העליון לטבח - שיא תעמולת ההסתה. פסקי הדין בעתירות על הסיוע ההומניטרי לעזה, הסיכולים הממוקדים והוראות הפתיחה באש - בכל המקרים השופטים ספגו מתקפות שקריות, בשעה שנתנו לצה"ל ולממשלה יד חופשית לפעול לפי שיקול דעתם
הקרב על הכיפה: איך הפכה הציונות הדתית לסחורה החמה של הבחירות הקרובות
מהמפלגה שליברמן בנה על מאבק בממסד הדתי ועד גדי איזנקוט והמרכז הפוליטי: הכיפות הסרוגות הפכו ליעד הכי מבוקש במערכת הבחירות. אחרי 7 באוקטובר, הציונות הדתית כבר לא נתפסת רק כמגזר אידיאולוגי - אלא כסמל להקרבה, שליחות וקולות מתנדנדים שעשויים להכריע את הבחירות
לפעמים הדרך היחידה לנצח - היא לדעת להפסיד
המלחמות בעזה, בלבנון ומול איראן אינן מקרבות את ישראל לביטחון, אלא מעמיקות את הבור שבתוכו היא לכודה. במקום עוד הבטחות ריקות על הכרעה וניצחון מוחלט, דרושה הנהגה שמבינה כי לפעמים צעד אחד אחורה הוא המהלך היחיד שמונע נפילה לתהום
אלו שראויים למדים - ואלו שמבזים אותם: שתי קצינות מול שני קצינים במציאות שיצר בן גביר
מול התהליכים החמורים שבן גביר חולל ברשויות החוק, ראינו בשבועות האחרונים מי הושחת ומי עמד זקוף: מצד אחד קצינות גיבורות שלא ויתרו על ערכיהן, ומנגד קצינים שחשודים כי מכרו אותם - הביטוי הכואב לנזק שייקח שנים לתקן
המבצע לירושת הליכוד: התוכנית של ליברמן לכיבוש השלטון
בעוד האופוזיציה מחפשת כיוון, יו"ר ישראל ביתנו מסתער על משבצת האלטרנטיבה הימנית עם תוכנית עבודה סדורה, ניסיון ביצועי עשיר ודרישה בלתי מתפשרת להנהגה חדשה. האם האיש שהפך לכתובת של מאוכזבי הליכוד בדרך לכס ראש הממשלה?
מכירת חיסול: מישהו בכלל זוכר איך קראו למפקד כוח רדואן?
החיסולים הממוקדים לא מניבים שום הישג ממשי לישראל, אלא רק משמשים כמסך עשן, כדי שלא נראה עד כמה התרחקנו מהניצחון המוחלט
לא אידיאליזם - הישרדות: מאחורי אינטרס התיווך הפקיסטני עומד פחד גדול
מבעד לניסיונות התיווך של אסלאמאבאד נשקפת חרדה מקריסה כלכלית, איום בגבול האיראני ומאבק על מעמדה מול הודו. מבחינת פקיסטן התלקחות אזורית איננה דרמה רחוקה, אלא סכנה ישירה שעלולה להצית את גבולותיה - ולערער את יציבות המשטר כולו
מחלום הניצחון לחשש בקלפיות: השיבוש בתוכנית נתניהו - והפחד בחדרים הסגורים
בליץ ראיונות בפוקס ניוז, שיחות עם בכירי הממשל והבטחה למכת פתיחה שתפיל את המשטר: נתניהו קיווה שתקיפה תהפוך לניצחון הגדול שישנה גם את מצבו הפוליטי בישראל. אלא שכעת, כשהמשטר בטהרן עדיין עומד על רגליו וטראמפ כבר מדבר על סיום המלחמה - זה הדבר ממנו חושש רה"מ
בין "גשר חי" לבוז מופגן: מה קרה להילולה שלנו במירון?
היה מכעיס לראות את הזלזול בהנחיות המצילות חיים. זה היה מפגן של בוז מתריס כלפי ההנחיות, כלפי לובשי המדים וכלפי מה שישראל מייצגת. הכיסופים של אותם עולים לרגל מלפני מאה שנה התממשו: יש ליהודים מדינה ריבונית. איך קורה שדווקא אזרחיה חשים כלפיה זלזול כזה?